לא קל להיות גיבור-על: תהליך הכתיבה

במפגשים עם ילדי גן, בגנים ובספריות, אני מספרת להם איך התחלתי לכתוב את הסיפור הזה.

איך התיישבתי בסלון, מול טלוויזיה דוממת, כי זה החדר המואר ביותר בבית, ולפעמים אני צריכה אור, שיזכיר לי את העולם, וכתבתי כך:

קשה להיות גיבור על.

בלילה אני חייב לישון רק ככה.

תנוחה של גיבור על בתעופה – שתי ידיים שלוחות לאורך הכר, אגרופים קפוצים, גוף ישר. משקפי הראייה שלו ליד המיטה.

בשום אופן לא ככה

תנוחה נינוחה יותר, ציור נוסף של הדמות באותו עמוד

או ככה.

תנוחה נוספת, נינוחה, גוף מקופל, ציור שלישי באותו עמוד

אחרת אקום בבוקר ולא אצליח לעוף.

וזה בדיוק מה שקרה לי היום בגן.

הציטוט הזה הוא מתוך הכפולה הראשונה של הסיפור בגרסתו הראשונה. הגרסה הסופית והמאוירת – עם איוריה הנהדרים, האהובים עלי כל כך, של מאיה שלייפר – נראית כך:

%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%9c%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa_0

זו דוגמה קטנה, אבל היא מבהירה שני דברים עיקריים:

הטקסט הקצר של הספר הזה עבר שינויים רבים. מניסיוני, ככל שהטקסט קצר יותר, כך נשקלת כל מילה במשך זמן רב יותר. האם כדאי לכתוב "ככה" או "הזאת", האם…

העניין השני קשור לאיורים:

אני לא יודעת לצייר, אבל כשאני כותבת ספר ילדים אני רואה לנגד עיני את האיורים. ובעיקר, אני חושבת על הילדים היושבים, כך אני מקווה, בחיק הוריהם ורואים ובוחנים היטב את הציורים בזמן שהם שומעים את קול ההורה המקריא להם את הסיפור.

הם לא חולפים על האיור ביעף, הם קוראים אותו לעומק בקריאה סימולטנית – טקסט (הנשמע באוזן) ותמונה (בעיניים) גם יחד. תהליך הקריאה המורכב הזה, שמבוגרים אינם חווים אותו עוד, מחייב בעיני גם כתיבה המורכבת מטקסט ותמונה.

זו הסיבה שאפשר לראות בעמוד לדוגמה שהבאתי כאן כבר בהתחלה איך אני רואה את האיור המלווה את הטקסט. אני מניחה שמאיירים מעדיפים חופש מוחלט בבואם לתת פרשנות איורית לטקסט. אבל הדבר אינו אפשרי בפיקצ'ר בוק מן הסוג הזה (לצערי, אין למונח חלופה עברית הולמת), משום שהמשמעות עולה, במכוון ומראש, מן הפער שבין הטקסט לאיור.

הנה בדוגמה כאן:

%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%9c%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa_0

הסיפור המילולי הוא מונולוג של ילד המשחק-מדמיין-מאמין שהוא גיבור-על, ואילו הסיפור הוויזואלי הוא ילד, די בודד, המשחק בכל כוח הדמיון שלו ומוצא לו אושר בדרכו.

במפגשים עם הילדים אני מספרת להם לא רק על הרגע שבו התחלתי לכתוב את הסיפור הזה, אלא על המחשבה שהובילה אותי אליו, שקצת קשורה לבן שלי, שכמו ילדים רבים אחרים בגיל הגן מדמיינים שהם גיבורי על.

אני כותבת "מדמיינים" אבל הם – כמו הגיבור – מאמינים, משוכנעים, פועלים ואולי בעיקר משתוקקים – להיות גיבור העל הזה, שיכול לעוף, לו רק יצליחו לישון בתנוחה הנכונה, או לאכול את המאכל הנכון או, סתם, פשוט ללבוש את הגלימה שאמא קנה, ואפילו – את המגבת הישנה שהיא נתנה.

הספר זכה בפרס רמת גן למצוינות ספרותית, והוא משתתף במצעד הספרים תשע"ז.

זה הפוסט האחרון בבלוג הזה.

פוסטים חדשים ועדכונים יעלו מעתה בבלוג הוצאת כנפיים.

נתראה שם.

%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%95-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92

גיבור העל מזמין: שעת סיפור ויצירה במגדלור

הזמנה מתוקנת למגדלור

ביום ראשון, 22 במאי 2016, בין השעות 18:00-17:00, נתארח מאיה שלייפר ואני בחנות הספרים המגדלור בתל אביב.

קשה להיות גיבור על סופי ומחולק לכפולות_012

באירוע, שבו גם יושק הספר, אקרא את הסיפור לילדים, ואשוחח איתם על גיבורי-על ועל כוחות העל שלהם. המאיירת מאיה שלייפר תשתף אותם בסקיצות שנעשו בזמן העבודה על הספר ו-הפתעה – היא גם תעשה איתם פעילות יצירתית.

ילדות וילדים בני 6-4 מוזמנים בשמחה.

האירוע חינם.

חנות המגדלור נמצאת ברחוב לבונטין 1 בתל אביב, פינת אלנבי. סידורי חנייה בפירוט באתר המגדלור.

ספרי צביעה למבוגרים – וכן, גם אני צובעת

אהבת הצבעים שלי – ויותר מכל זו אהבת הצבעים והשקט והריכוז – החלה כשרצינו להוציא ספר צביעה למבוגרים בהוצאה משותפת של כנפיים וכתר. במשך ימים ארוכים בחנתי קטלוגים של הוצאות מחו"ל, קצתן לא הכרתי קודם לכן, בשל התמחותן בספרי יצירה, והמרחב העצום שנפתח לפני – הוצאות מקוריאה ויפאן, למשל. ברגע שהספר הראשון נבחר, אנימורפיה של קרבי רוזאנס, החלטתי שאני חייבת לנסות בעצמי. קניתי את אחד הספרים שהיו בשוק, וניסיתי. האהבה לא היתה מיידית, אבל תחושת הריכוז בזמן הצביעה היתה עזה כל כך, הקשב שלי למחשבות של עצמי היה מפתיע כל כך, שהמשכתי. מאז הוצאנו לאור ספר צביעה נוסף, מצליח מאוד, בדרך אל החלומות (אידיאלי למתחילים), ובקרוב יראה אור הספר השלישי והיפהפה של דריה סונג.

                         מתוך אנימורפיה, הוצאת כנפיים וכתר

באחרונה ביקשו ממני עורכי הפנקס, אתר המתמקד בתרבות ילדים ונוער, והוא בעיני הבימה החשובה ביותר בתחום זה היום בישראל, לכתוב על הטרנד. המאמר שכתבתי הוא גם קצת אישי וגם סקירה של הנעשה בתחום, ואני מביאה אותו כאן בשלמותו. ובסוף, כאן, רק בבלוג, בונוס: שני עמודים שצבעתי בעצמי. רק אל תשפטו אותי בחומרה. להמשיך לקרוא

התחייבות

באתרי התרבות האמריקאיים החלו לסכם את השנה כבר מאוקטובר. באחד מהם נתקלתי במה שהחל שם כבר לפני שנים ספורות, והייתי רוצה לאמץ בעצמי. במקום החלטה לדיאטה בשנה הבאה, הם מציעים אתגר חדש: התחייבות לפרויקט יצירתי.

מאז עזבתי את עיתון "הארץ" והתחלתי לכתוב ספרי ילדים ונוער עברו כבר יותר מחמש שנים. בשנים האלה פרסמתי שלושה ספרים, "בדרך של גליה", "החוקים הסודיים של אביגיל" (שניהם בהוצאת כנרת זמורה ביתן) ו"הנסיכה זוהרה" (הוצאת טל מאי/ ידיעות ספרים). מאז גם גנזתי (לעד) סיפור וחצי וכתבתי ספר ילדים נוסף, שעתיד לראות אור בשנה הבאה בהוצאת כנפיים וכתר. את הספר החדש איירה, כמו את קודמו ("הנסיכה זוהרה"), המאיירת מאיה שלייפר, ונדמה לי שאם זה תלוי בנו עוד יהיו לנו פרויקטים משותפים רבים. אני אוהבת לעבוד עם מאיה, שהיא לא רק מאיירת מוכשרת מאוד, היא גם מגוונת ורבת פנים – האיורים של "הנסיכה זוהרה" כלל לא דומים לאיורים בספר הבא, שעוסק בגיבור-על.

אבל מה לזה ולהתחייבות לפרויקט יצירתי לשנה הבאה, ומדוע אני זקוקה בכלל להתחייבות כזאת?

כאן אני כבר נכנסת לטריטוריה אישית כל כך, שוודאי אלך בין טיפות ומכשולים.

אני מלווה כותבים בכתיבתם ומעבירה סדנת כתיבה וכל הזמן חוזרת ואומרת: רק אם תשבו מול המסך או הדף הריקים בסוף משהו יקרה.

אני לא מאמינה בציפייה להשראה, אבל מה עושים כשפוחדים מהדף הלבן?

אחרי ארבעה ספרים הפחד לא נעשה פשוט יותר.

אז הנה ההתחייבות שלי לשנה הבאה:

כשאת כותבת, אל תחשבי על הקוראים, הצעירים והמבוגרים.

וגם לא על מצב שוק הספרים (כן, שוק! וכן, נורא).

ותכתבי.

זה העיקר.

והנה רמז לספר החדש, שאין לדעת מתי יראה אור (כבר אמרתי שמצב שוק ספרי הילדים קשה באופן מיוחד?): איור אחד מתוכו, רק האיור הנהדר של מאיה שלייפר, בלי הטקסט:

9

אין כניסה לפילים

אין כניסה לפילים

נתקלתי בתמונה הזאת בטוויטר. היא פורסמה על ידי המשתמש/ת Historical Pics, ומיד עוררה בי רעיונות לכתיבה.

אין כניסה לפילים

האם אפשר להשוות את זה למה שכבר מוכר לנו:
אין כניסה לזרים או לשחורים או לפלסטינים או ליהודים.

לא נשמע כמו נושא מתאים לספר ילדים, נכון?

ואולי כן?

ליווי כתיבה – ספרות ילדים ונוער

מניסיוני, ברוב המקרים כתבי יד זוכים בקושי להזדמנות אחת בהוצאות הספרים. יש להן ערימות גבוהות מדי של כתבי יד הממתינים לקריאה ומעט משאבים, ודאי בימים אלה. לכן כדאי לשלוח אליהן כתב יד שלם ומדויק ככל האפשר. כל יצירה, גם אם נכתבה בידי יוצר מיומן, זקוקה לעין מקצועית, חיצונית. אני מציעה את המבט הזה בתחום ספרות ילדים ונוער בשלבים שונים של הכתיבה, מראשיתה ועד כתב היד השלם.

  • השלב הראשוני, טרום כתיבה: האם יש לכם רעיון ואינכם יודעים איך להתחיל? האם יש יצירות שכדאי לקרוא לפני שמתחילים בכלל? ובעצם לאיזה גיל אתם כותבים, האם כדאי לדעת או שפשוט להתחיל לכתוב?
  • התחלתם לכתוב ואפילו השלמתם מה שנראה לכם כמו חצי ספר ואז נתקעתם. מה עושים עכשיו? איך ממשיכים?
  • כתב היד שלם אבל עדיין אינכם בטוחים: האם אפשר לשפר אותו לפני ששולחים אל ההוצאה?
  • זקוקים לחוות דעת? בכל שלב של היצירה אפשר לקבל הערכה של כתב יד והצעות להמשך, כולל בחינה של אופני העיצוב, סגנון הכתיבה, עיצוב הדמויות והתפתחות העלילה.

אלה רק כמה דוגמאות לליווי שאני נותנת לכותבים ולכותבות מתחום ספרות הילדים והנוער, הכולל גם תרגילים וקריאה בהתאם לצורך.

הליווי נעשה במפגשים ובמייל, והתעריפים משתנים לפי מספר המפגשים וסבבי ההתכתבות.

לפרטים נוספים:

כתובת עריכה

קנאת סופרים – או שוב מדברים על ג'ון גרין

                                             ג'ון גרין (מימין) ונתן רבין

הסופר והעיתונאי נתן רבין (Nathan Rabin) פרסם באחרונה במגזין Salon מאמר ספוג בכנות שקשה למצוא כמותה – ודאי לא אצל האמריקאים, אך לא רק אצלם. כותב המאמר מעיד כי הכיר את הסופר ג'ון גרין ("אשמת הכוכבים") עוד בטרם הצליח בצורה פנומנלית כל כך. והם אפילו נעשו חברים. הוא עצמו, כך הוא כותב, בדרך כלל מתקשה להתחבר ולהתקרב לאנשים, אבל גרין הוא איש מקסים, הוא מודה.

אז מה הבעיה? אהבתו אל סופר הנוער המצליח וחברותם לא הגנו עליו מהשד הנורא – קנאת הסופרים המאכלת שהוא חווה מאז התחיל גרין למכור מיליונים. בזמן שגרין הצליח כל כך, רבין מכר 5,000 עותקים בלבד מספרו. ואין זה עוזר שהוא יודע שהספר שלו עוסק בנושא די ביזארי, מין ספר קאלט שעוד מחפש את הקאלט, כהגדרתו.

 במשך זמן רב, הוא כותב, דמיינתי שחיבתי אליו תגן עלי מהרעל המכוער של הקנאה, וזה אכן טבעה של הקנאה: רעל מכוער. אמרתי לעצמי שהייתי אמור לקנא, אם זה היה סופר אחר, פחות ראוי או נחמד או נעים. אני לא אמור לקנא בג'ון. איך אני יכול לקנא קנאה עמוקה כזאת במישהו שיש לי רגשות חיוביים כל כך כלפיו, אדם שראוי להצלחה המדהימה הזאת כפי שרק מעטים ראויים לה?

לא רציתי להודות, הוא מוסיף, בקנאה היוקדת שלי, משום שלא אהבתי את הרגשות שהיא עוררה בי. לא אהבתי את העלבון שהרגשתי, את התחושה שאני עלוב, קטן, חסר ערך. שנאתי שהקנאה הזאת גרמה לי להרגיש מזוהם, נואש, אופורטוניסט ותככן. ברוחי שמחתי בשמחתו של ג'ון, אבל האגו שלי, האגו השטני שלי, קרא בקול: "למה לא אני? לא שילמתי את חובי? לא כתבתי הרבה ספרים? מדוע אני לא יכול לזכות בשבריר מההצלחה שלו? ומדוע הוא לא משתמש בכוחו העצום, בפופולאריות הגדולה שלו, כדי לעזור לי, אף על פי שעשיתי הכול כדי לא לשמור על קשר איתו." להמשיך לקרוא