לא קל להיות גיבור-על: תהליך הכתיבה

במפגשים עם ילדי גן, בגנים ובספריות, אני מספרת להם איך התחלתי לכתוב את הסיפור הזה.

איך התיישבתי בסלון, מול טלוויזיה דוממת, כי זה החדר המואר ביותר בבית, ולפעמים אני צריכה אור, שיזכיר לי את העולם, וכתבתי כך:

קשה להיות גיבור על.

בלילה אני חייב לישון רק ככה.

תנוחה של גיבור על בתעופה – שתי ידיים שלוחות לאורך הכר, אגרופים קפוצים, גוף ישר. משקפי הראייה שלו ליד המיטה.

בשום אופן לא ככה

תנוחה נינוחה יותר, ציור נוסף של הדמות באותו עמוד

או ככה.

תנוחה נוספת, נינוחה, גוף מקופל, ציור שלישי באותו עמוד

אחרת אקום בבוקר ולא אצליח לעוף.

וזה בדיוק מה שקרה לי היום בגן.

הציטוט הזה הוא מתוך הכפולה הראשונה של הסיפור בגרסתו הראשונה. הגרסה הסופית והמאוירת – עם איוריה הנהדרים, האהובים עלי כל כך, של מאיה שלייפר – נראית כך:

%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%9c%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa_0

זו דוגמה קטנה, אבל היא מבהירה שני דברים עיקריים:

הטקסט הקצר של הספר הזה עבר שינויים רבים. מניסיוני, ככל שהטקסט קצר יותר, כך נשקלת כל מילה במשך זמן רב יותר. האם כדאי לכתוב "ככה" או "הזאת", האם…

העניין השני קשור לאיורים:

אני לא יודעת לצייר, אבל כשאני כותבת ספר ילדים אני רואה לנגד עיני את האיורים. ובעיקר, אני חושבת על הילדים היושבים, כך אני מקווה, בחיק הוריהם ורואים ובוחנים היטב את הציורים בזמן שהם שומעים את קול ההורה המקריא להם את הסיפור.

הם לא חולפים על האיור ביעף, הם קוראים אותו לעומק בקריאה סימולטנית – טקסט (הנשמע באוזן) ותמונה (בעיניים) גם יחד. תהליך הקריאה המורכב הזה, שמבוגרים אינם חווים אותו עוד, מחייב בעיני גם כתיבה המורכבת מטקסט ותמונה.

זו הסיבה שאפשר לראות בעמוד לדוגמה שהבאתי כאן כבר בהתחלה איך אני רואה את האיור המלווה את הטקסט. אני מניחה שמאיירים מעדיפים חופש מוחלט בבואם לתת פרשנות איורית לטקסט. אבל הדבר אינו אפשרי בפיקצ'ר בוק מן הסוג הזה (לצערי, אין למונח חלופה עברית הולמת), משום שהמשמעות עולה, במכוון ומראש, מן הפער שבין הטקסט לאיור.

הנה בדוגמה כאן:

%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%9c%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa_0

הסיפור המילולי הוא מונולוג של ילד המשחק-מדמיין-מאמין שהוא גיבור-על, ואילו הסיפור הוויזואלי הוא ילד, די בודד, המשחק בכל כוח הדמיון שלו ומוצא לו אושר בדרכו.

במפגשים עם הילדים אני מספרת להם לא רק על הרגע שבו התחלתי לכתוב את הסיפור הזה, אלא על המחשבה שהובילה אותי אליו, שקצת קשורה לבן שלי, שכמו ילדים רבים אחרים בגיל הגן מדמיינים שהם גיבורי על.

אני כותבת "מדמיינים" אבל הם – כמו הגיבור – מאמינים, משוכנעים, פועלים ואולי בעיקר משתוקקים – להיות גיבור העל הזה, שיכול לעוף, לו רק יצליחו לישון בתנוחה הנכונה, או לאכול את המאכל הנכון או, סתם, פשוט ללבוש את הגלימה שאמא קנה, ואפילו – את המגבת הישנה שהיא נתנה.

הספר זכה בפרס רמת גן למצוינות ספרותית, והוא משתתף במצעד הספרים תשע"ז.

זה הפוסט האחרון בבלוג הזה.

פוסטים חדשים ועדכונים יעלו מעתה בבלוג הוצאת כנפיים.

נתראה שם.

%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%95-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92

גיבור העל מזמין: שעת סיפור ויצירה במגדלור

הזמנה מתוקנת למגדלור

ביום ראשון, 22 במאי 2016, בין השעות 18:00-17:00, נתארח מאיה שלייפר ואני בחנות הספרים המגדלור בתל אביב.

קשה להיות גיבור על סופי ומחולק לכפולות_012

באירוע, שבו גם יושק הספר, אקרא את הסיפור לילדים, ואשוחח איתם על גיבורי-על ועל כוחות העל שלהם. המאיירת מאיה שלייפר תשתף אותם בסקיצות שנעשו בזמן העבודה על הספר ו-הפתעה – היא גם תעשה איתם פעילות יצירתית.

ילדות וילדים בני 6-4 מוזמנים בשמחה.

האירוע חינם.

חנות המגדלור נמצאת ברחוב לבונטין 1 בתל אביב, פינת אלנבי. סידורי חנייה בפירוט באתר המגדלור.

ספרי צביעה למבוגרים – וכן, גם אני צובעת

אהבת הצבעים שלי – ויותר מכל זו אהבת הצבעים והשקט והריכוז – החלה כשרצינו להוציא ספר צביעה למבוגרים בהוצאה משותפת של כנפיים וכתר. במשך ימים ארוכים בחנתי קטלוגים של הוצאות מחו"ל, קצתן לא הכרתי קודם לכן, בשל התמחותן בספרי יצירה, והמרחב העצום שנפתח לפני – הוצאות מקוריאה ויפאן, למשל. ברגע שהספר הראשון נבחר, אנימורפיה של קרבי רוזאנס, החלטתי שאני חייבת לנסות בעצמי. קניתי את אחד הספרים שהיו בשוק, וניסיתי. האהבה לא היתה מיידית, אבל תחושת הריכוז בזמן הצביעה היתה עזה כל כך, הקשב שלי למחשבות של עצמי היה מפתיע כל כך, שהמשכתי. מאז הוצאנו לאור ספר צביעה נוסף, מצליח מאוד, בדרך אל החלומות (אידיאלי למתחילים), ובקרוב יראה אור הספר השלישי והיפהפה של דריה סונג.

                         מתוך אנימורפיה, הוצאת כנפיים וכתר

באחרונה ביקשו ממני עורכי הפנקס, אתר המתמקד בתרבות ילדים ונוער, והוא בעיני הבימה החשובה ביותר בתחום זה היום בישראל, לכתוב על הטרנד. המאמר שכתבתי הוא גם קצת אישי וגם סקירה של הנעשה בתחום, ואני מביאה אותו כאן בשלמותו. ובסוף, כאן, רק בבלוג, בונוס: שני עמודים שצבעתי בעצמי. רק אל תשפטו אותי בחומרה. להמשיך לקרוא

קנאת סופרים – או שוב מדברים על ג'ון גרין

                                             ג'ון גרין (מימין) ונתן רבין

הסופר והעיתונאי נתן רבין (Nathan Rabin) פרסם באחרונה במגזין Salon מאמר ספוג בכנות שקשה למצוא כמותה – ודאי לא אצל האמריקאים, אך לא רק אצלם. כותב המאמר מעיד כי הכיר את הסופר ג'ון גרין ("אשמת הכוכבים") עוד בטרם הצליח בצורה פנומנלית כל כך. והם אפילו נעשו חברים. הוא עצמו, כך הוא כותב, בדרך כלל מתקשה להתחבר ולהתקרב לאנשים, אבל גרין הוא איש מקסים, הוא מודה.

אז מה הבעיה? אהבתו אל סופר הנוער המצליח וחברותם לא הגנו עליו מהשד הנורא – קנאת הסופרים המאכלת שהוא חווה מאז התחיל גרין למכור מיליונים. בזמן שגרין הצליח כל כך, רבין מכר 5,000 עותקים בלבד מספרו. ואין זה עוזר שהוא יודע שהספר שלו עוסק בנושא די ביזארי, מין ספר קאלט שעוד מחפש את הקאלט, כהגדרתו.

 במשך זמן רב, הוא כותב, דמיינתי שחיבתי אליו תגן עלי מהרעל המכוער של הקנאה, וזה אכן טבעה של הקנאה: רעל מכוער. אמרתי לעצמי שהייתי אמור לקנא, אם זה היה סופר אחר, פחות ראוי או נחמד או נעים. אני לא אמור לקנא בג'ון. איך אני יכול לקנא קנאה עמוקה כזאת במישהו שיש לי רגשות חיוביים כל כך כלפיו, אדם שראוי להצלחה המדהימה הזאת כפי שרק מעטים ראויים לה?

לא רציתי להודות, הוא מוסיף, בקנאה היוקדת שלי, משום שלא אהבתי את הרגשות שהיא עוררה בי. לא אהבתי את העלבון שהרגשתי, את התחושה שאני עלוב, קטן, חסר ערך. שנאתי שהקנאה הזאת גרמה לי להרגיש מזוהם, נואש, אופורטוניסט ותככן. ברוחי שמחתי בשמחתו של ג'ון, אבל האגו שלי, האגו השטני שלי, קרא בקול: "למה לא אני? לא שילמתי את חובי? לא כתבתי הרבה ספרים? מדוע אני לא יכול לזכות בשבריר מההצלחה שלו? ומדוע הוא לא משתמש בכוחו העצום, בפופולאריות הגדולה שלו, כדי לעזור לי, אף על פי שעשיתי הכול כדי לא לשמור על קשר איתו." להמשיך לקרוא

"אשמת הכוכבים" של ג'ון גרין – ספרות נוער טובה?

אשמת הכוכבים

ג'ון גרין וורוניקה רות הצטרפו באחרונה לקבוצת סופרים מצומצמת – ואמריקאית – המרוויחה מיליוני דולרים בשנה. שני הסופרים החדשים הצטרפו אל דניאל סטיל, סטיבן קינג וג'יימס פטרסון, והם לא רק צעירים יותר מחבריהם הוותיקים לקבוצה, הם גם מתמחים בכתיבה לנוער. גרין ידוע בעיקר בזכות הרומן שלו "אשמת הכוכבים", על שני צעירים חולי סרטן (מאנגלית: רנה ורבין, הוצאת הכורסא / ידיעות ספרים), ואילו רות הרוויחה מיליוני דולרים, ומיליוני קוראים, בזכות סדרת "מפוצלים" שלה (בארץ בהוצאת הקיבוץ המאוחד). בשני המקרים הרווחים הם תוצאה של מכירות אסטרונומיות אך גם של עיבודים פופולאריים של ספריהם לקולנוע.

הצלחתו של גרין מעניינת במיוחד משתי סיבות: בניגוד לרוב הסופרים הפופולאריים היום לנוער הוא כותב ספרות ריאליסטית; ובניגוד לרבים אחרים הוא גם זוכה לביקורות חיוביות בדרך כלל (יוצאת דופן נוספת היא סוזן קולינס, יוצרת סדרת "משחקי הרעב"). להמשיך לקרוא

אוטובוס ושמו עדן

אוטובוס ושמו עדן

בלי ששמנו לב צמצמו הוצאות הספרים את מספר ספרי הילדים המתורגמים לעברית. נכון, הן צמצמו גם את כל השאר, אבל אני מרגישה פגיעה גדולה במיוחד דווקא בתחום הזה. היא נובעת לא רק ממצבו האנוש של ענף הספרים בימים אלה, אלא גם משמרנות מסוימת של קהל ההורים, שמעדיף אותן קלאסיקות מוכרות ואותם סופרים שהוכיחו את עצמם בספרים אחרים. ספרי ילדים חדשים של סופרים לא מוכרים – ישראליים ומתורגמים – מתקבלים כאן בקושי רב.

במצב עניינים כזה משמח במיוחד לפגוש תרגום חדש נוסף לספר של בוב גרהם, סופר ומאייר אוסטרלי מיוחד במינו. ספרו הקודם, "איך לרפא כנף שבורה", התקבל בהתלהבות על ידי הביקורת (עד כמה שיש כאן ביקורת לספרי ילדים ונוער) והספר אף השתתף במצעד הספרים, אחד הפרויקטים הטובים ביותר של משרד החינוך לעידוד הקריאה. הספר החדש, "אוטובוס ושמו עדן", רגיש ונפלא כקודמו. גם בו אפשר למצוא אותה אהבת אדם, ובמקרה הזה גם סוג של קריאה לחיים אחרים, קהילתיים, ולאחווה שנעלמת מאיתנו. להמשיך לקרוא

איך הארי פוטר נראה בפינלנד?

            

       

נדמה לי שסדרת "הארי פוטר" לא הצליחה בזכות העטיפות שלה דווקא. העטיפות האמריקאיות המקוריות, המוכרות לנו מהגרסה העברית, הן בסדר, לא מלהיבות. רוב הזמן הגיבור עם הצלקת לא נראה מוצלח כל כך. אבל אני אבין אם יחלקו עלי, לא רק המעריצים. זה בוודאי מקרה תלוי טעם.

הוצאת בלומסברי הסירה באחרונה את הלוט מעל העטיפות החדשות של הסדרה. לרגל האירוע הציגו באתר bookriot עטיפות של הארי פוטר ממקומות שונים בעולם. הוצאות תולות בדימוי הנבחר לעטיפה לא מעט מהצלחתם של ספרים, לפחות בשלב הראשון. הבחירה בדימוי היא לפיכך מסחרית, אבל היא גם תלויית תרבות, כפי שאפשר לראות בבירור בדוגמאות הבאות:

להמשיך לקרוא