שקספיר לפני השינה – 14 המחזות הגדולים בקיצור ובצורת סיפור

ספרה החדש של טל ניצן, "שקספיר לפני השינה – 14 המחזות הגדולים בקיצור ובצורת סיפור", עזר לי להתוודע אל עולם ספרותי שלא הכרתי: עיבודי מחזותיו של שקספיר לילדים. מבחינתי די בכך כדי להכיר בחשיבותו של הספר הזה, שראה אור בהוצאת אחוזת בית, עם איורים יפים של מירה פרידמן ועיצוב מרשים של עדה ורדי. אבל אני מניחה שקוראים אחרים לא יסתפקו בכך, ודאי לא קהל הצעירים, שאליהם פונה הספר הזה. אז אולי כדאי להתחיל מן ההתחלה, מהעיבוד הראשון שנעשה למחזותיו של שקספיר ויועד לצעירים שבין הקוראים: "Tales from Shakespeare" של צ'רלס ומרי למב.

אי המטמון

"אי המטמון" של רוברט לואיס סטיבנסון תורגם יותר מעשר פעמים לעברית, כולל מהדורות מקוצרות ועיבודים משונים. בין המתרגמים אפשר למנות את ישראל פישמן, חמדה אלון, אוריאל אופק, אליעזר כרמי ורותי שמעוני. תרגומים חוזרים ונשנים של ספרים קלאסיים הם סוגיה סבוכה שהסיבות לה משתנות – יש מקרים שתרגום חדש נחוץ ממש, יש מקרים רבים אחרים שהדבר מיותר ונובע משיקולים מו"ליים ולא מצורך תרבותי. האם "אי המטמון" נזקק לתרגומים רבים כל כך? זו שאלה שבהחלט צריך לשאול לרגל יציאתה לאור של המהדורה החדשה בהוצאת כתר – אמנם לא בתרגום חדש אלא בעריכה מחודשת. ויש שאלות נוספות: האם ריבוי התרגומים הזה גובה מחיר תרבותי? ומעל הכל, האם קוראים צעירים עדיין ימצאו עניין בספר שראה אור לראשונה ב-1883, או שגם במקרה זה ההוצאה סומכת בעיקר על רגשות הנוסטלגיה של ההורים ופחות מכוונות אל טעמם של הילדים?

סיפורי התנ"ך מאת רקפת זהר

שלושת הספרים בסדרת "סיפורי התנ"ך" של רקפת זהר נתונים בתוך מארז קרטון כתום הכורך אותם יחד, בכפיפה אחת. המארז הזה העלה בי זיכרונות על סדרות, שנמכרו בילדותי על ידי סוכנים שהופיעו בבתי הספר ועברו בבתים מדלת לדלת. הסדרות האלה, שאחדות מהן ניצבו על המדף מעל מיטתי עד שעמדתי על טעמי הספרותי ופיניתי אותן משם, מסמנות – גם בזיכרון ההוא – את כל מה שרע בספרות הנמכרת לילדים. מחנכת, מלמדת, משדלת, והכול באיכות גרועה. הציורים, המלל והאריזה. המארז הנוכחי אולי נבחר מטעמי נוחות כדי לכרוך את שלושת ספרי "בראשית" באריזה אחת, אולם הסדרה כולה נעשתה בקפדנות ויזואלית כזאת, שקשה להניח שזו בחירה טכנית בלבד. נדמה שהיא מבקשת לכרוך בזיכרון, אפילו כדימוי לא מודע, בין הספרים היפים כל כך לבין אותם מארזים ישנים, שנועדו לשכנע את ההורים, שטמון בהם ידע הנחוץ לילדיהם בגיל בית הספר היסודי.

איפה פה זה אנגליה מאת דני רווה

"איפה פה זה אנגליה?" של דני רווה והמאייר מיש, המיועד לילדים שרק מתחילים לקרוא בלי ניקוד, מסופר מנקודת מבטם של שני הכלבים של דני, שם הבעלים גם בספר, והוא מלווה באיורים קריקטוריסטיים, משעשעים ושונים כל כך מהאיורים הריאליסטיים שמלווים בדרך כלל את הספרים לגיל הזה. זהו ספר מצחיק, וגם אם נדמה שלפעמים הוא קצת מתאמץ מדי, יש בו כל מה שצריך להיות בספרות טובה: רגישות ואוזן טובה לשפה ולצלילים שהיא יכולה להפיק, גם בפרוזה, דמויות מובחנות היטב, בעיקר של שני הכלבים, ניק וסקי, וניסיון לומר משהו על המקום הזה והאנשים שחיים כאן.

נשים קטנות

"נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט, בתרגומה של שרון פרמינגר (הוצאת ידיעות ספרים), מצטרף אל מסורת של תרגומים חוזרים ונשנים של ספרים קלאסיים מוכרים לילדים ולנוער. אפשר לשער כי ההחלטה לחזור ולתרגם ספרים, שכבר זכו לכמה תרגומים בעבר, נובעת בראש וראשונה משיקולים מו"ליים מסחריים. אחרת היינו אולי זוכים לתרגומים של ספרים קלאסיים שאינם מוכרים כאן באותה המידה, כמו The Little White Horse" " של Elizabeth Goudge  מ-1946 ורבים אחרים. אולם נדמה כי המחשבה היא שמה שהיה מוכר להורים מילדותם בוודאי יגרום להם לנסות לשכנע את ילדיהם לקרוא את הספר בעצמם. המקרה של "נשים קטנות" מעט שונה, משום שנראה כי המהדורה הנוכחית, על שני הכרכים שצורפו להם יחדיו, כמעט מדלגת על הנערות של היום ופונה ישירות אל האמהות שלהן, שאולי תתעורר בהן נוסטלגיה אל הספר שקראו בילדותן.

יום שלישי, בארבע וחצי מאת אשכר ארבליך-בריפמן

אשכר ארבליך-בריפמן היא סופרת פורה ופופולרית מאוד, שכתבה ופרסמה בשנים האחרונות ספרי ילדים ונוער רבים, בהוצאת ידיעות אחרונות ובהוצאת כנרת. ידועה במיוחד סדרת "וינטר בלו, ילדת פיות" שלה, שזכתה לפופולריות יוצאת דופן בקרב ילדות צעירות. "יום שלישי, בארבע וחצי", ספרה הנוכחי, המיועד לבני 12-9, זונח את העולם הפנטסטי של הפיות ונוחת, בחבטה יש לומר, בעולם ריאליסטי, בורגני עד אימה.

משפחת המומינים – הסיפור על מגבעת המכשף

"משפחת המומינים – הסיפור על מגבעת המכשף" של טובה ינסון, ציירת וסופרת פינית שכתבה בשוודית (1914-2001), תורגם לראשונה לעברית ב-1964 בידי אוריאל אופק, ונודע כאן בשם "משפחת החיות המוזרות". אופק, מסבירים בהוצאת כתר, נסמך על הגרסה הבריטית, שקיצצה והוסיפה כרצונה. התרגום העדכני של דנה כספי הוא משפת המקור. המתרגמת כתבה על כך באחרית דבר: "התרגום לאנגלית סטה סטייה גסה מהמקור, משפטים שלמים הושמטו ואחרים שוכתבו. ניכר שהמתרגמת לאנגלית בחרה למתן את האמביוולנטיות השזורה לכל אורך היצירה, אולי מחשש שהילדים לא יבינו את הדקויות הרגשיות או את הנימה האירונית".

חסמבה

"סדרת ספרי הילדים הכי פופולרית, הכי אהובה והכי חסרה" – זו הדרך שבה בחרו בהוצאת ידיעות אחרונות להגדיר את סדרת "חסמבה" של יגאל מוסינזון, ולהצדיק את שובה אל המדפים. למעשה, זו הדרך שבה הם היו רוצים שהקוראים המבוגרים, אלה שאמורים לרכוש את הספרים לדור הבא, יתפשו את הסדרה. אבל האם "חסמבה" היא באמת הכי אהובה והכי חסרה? ושאלה עקרונית יותר, האם יש לה סיכוי לחזור להיות אהובה כפי שהיתה כשההורים של היום היו ילדים?

כנופיית המכנסיים הקצרים

אני מציעה תחרות: קחו את הספר "כנופיית המכנסיים הקצרים" של ויקטור קספס ויבס לנויס, ובקשו  מהילדים להשוות אותו לסדרת "יומנו של חנון". הם לא שייכים לאותו ז'אנר, הם לא עוסקים באותם נושאים, אבל אם היתה תחרות מי יותר מצחיק אין ספק ש"הכנופייה" היה מנצח בקלות.

הכוח העליון של לאקי

"הכוח העליון של לאקי" הוא ספרה השני של סוזן פטרון, שרואה אור בעברית בתרגומה של מאירה פירון. הספר הראשון, "אולי כן, אולי לא, אולי אולי", היה מתברר הקדמה פושרת בלבד לספר הנפלא באמת שרואה אור עתה.