ממלכת טרביתיה

הפעם הראשונה שבה נתקלתי ביצירה של קתרין פטרסון, "ממלכת טרביתיה", היתה בעיבודה הקולנועי דווקא. ספרה של פטרסון ראה אור באנגלית כבר ב-1977, והוא עובד לקולנוע ב-2007. היצירה הספרותית זכתה בניוברי, הפרס החשוב ביותר לספרות נוער בארצות הברית, ומאז התבצר מעמדה כקלאסיקה ספרותית לכל דבר. למרות זאת, כשצפיתי בסרט, אז עם בתי, לא ידעתי עליה דבר. בסופו, אני זוכרת, היו הפנים של שתינו מוצפות דמעות. היא היתה אז בכיתה ג', אולי ד', אני אמא, אשה בוגרת, אבל היצירה ההיא נגעה בשתינו במקום הכי עמוק, הכי כואב.

בעקבות הצפייה קראתי אז את הספר והתקשיתי להאמין שלא תורגם לעברית. התיקון נעשה רק עכשיו, בהוצאת אוקיינוס ומודן. שתי ההוצאות חברו יחד להוציא את סדרת הקלאסיקה "הרפתקה", שמאופיינת בתרגומים של סופרים וסופרות, לא כולם מתרגמים מקצועיים. עד כה ראו בסדרה ספרים קלאסיים, שהזכויות להם חופשיות (לאחר שחלפו שבעים שנה ממות היוצר), ובעיקר כאלה שכבר תורגמו בעבר לעברית – לא פעם ולא פעמיים. בין הספרים המצוינים שראו אור בסדרה אפשר למנות את "נסיכה קטנה" של פרנסס הודגסון ברנט, בתרגומו של יהודה אטלס, "פנג הלבן" של ג'ק לונדון, בתרגום יהלי סובול, "הטירה הקסומה" של אדית נסביט, בתרגום הגר ינאי, ואחרים.

התרגום של "ממלכת טרביתיה" על ידי הסופרת אלאונורה לב מסמן שינוי מבורך: זהו עדיין ספר קלאסי, אבל חדש יותר, והכי חשוב – זהו תרגומו הראשון לעברית. מדוע תורגם רק עתה? נדמה לי שאפשר לשער את התשובה, אבל בטרם אעשה את זה צריך לנסות לומר מה יש בו. ספרה של פטרסון מסופר בגוף שלישי, מנקודת מבטו של ג'סי אוליבר ארונס, ילד הגדל בחווה ענייה ועלובה בארצות הברית. העוני והעליבות, הבערות אפילו, שבתוכם הוא חי, משורטטים ללא כחל ושרק. הוא רק בכיתה ה', קהל הקוראים לא מבוגר ממנו (בעברית, בהחלטה תמוהה, ניקדו משום מה את הטקסט), ולמרות זאת הסופרת לא חששה לצייר יחסים קשים בתוך הבית פנימה, שמקורם בעוני הזה. אמא שעובדת קשה מדי בבית, ומתקשה למצוא סבלנות לחמשת ילדיה, שתי אחיות בוגרות שמזכירות את האחיות הרעות של סינדרלה – לפחות ביחסן לג'סי – ואבא שעובד קשה מדי בחוץ ומתקשה ליצור קשר חם עם הבן המשונה הזה שצומח לו בתוך הבית.

אולי מתבקש שהורים כאלה, בחווה נידחת בארצות הברית, יתקשו לקבל ילד כמו ג'סי – רגיש יותר, בעל נפש של אמן, שנוהג לצייר כדי להירגע מכל זה. אבל נדמה לי שהציפייה הזאת סטריאוטיפית בלבד, ואפילו אופטימית סתם. גם כאן, אצלנו, יש ילדים כאלה, רגישים וחסרים את הסביבה שתעשיר אותם ברוח, בעזרת מעשים של דמיון ויצירה. הספרות לילדים ונוער מלאה אולי בילדים מהסוג הרגיש, אבל "ממלכת טרביתיה" נדיר באופן שהוא מעצב את הסביבה שג'סי חי בתוכה. עקרה, חסרה, מוגבלת, ענייה. מטשטשת חושים ואטומה, בעיקר בשל קשיי הקיום והעדר ההשכלה.

אל תוך העולם הזה הזה חודרת קרן אור בדמותה של לזלי, בת להורים בורגנים ומשכילים, שבאה מן העיר אל הכפר. יש אולי קושי בתמונה הזאת: מצד אחד, העניים, הנבערים מדעת, האטומים רוב הזמן לילדיהם, ומצד שני הבורגנים המשכילים, שנותנים חופש לכוח היצירה העצום של ילדתם. אבל העוני אכן מנוול לעתים ולא מאפשר את מה שנראה ברור מאליו בתוך חיים בורגניים ומרופדים.

כך או כך, לזלי מביאה איתה את עולם הספרים ואת העצמאות המחשבתית, שמפרים את הדמיון של ג'סי ואת היצירה שלו. השניים מקימים ביער הסמוך ממלכת קסמים, ממלכת טרביתיה, השואבת מעולם ספרי נרניה. בעולם הזה הם מלך ומלכה, שנלחמים במפלצות ענק; מפלצות שמפחידות פחות מהבריונים שהם נאלצים להתמודד איתם בבית הספר. לאט לאט ג'סי מבין שיש לו למה לצפות בבוקר. לא רק שיעורים משעממים במערכת חינוך גרועה ותלמידות מאיימות שגונבות עוגיות מילדות קטנות. לא רק עבודות קשות ואינסופיות בחווה ועלבונות מרים מאחיות חסרות רגישות. אלא עולם חלופי, שכולו זהב, כצבע הסלון בביתה החדש של לזלי. עולם שההיכרות איתו תשנה אותו לעד.

"כל היום חשב על זה, איך לפני שלזלי הגיעה הוא היה סתם כלום אחד – ילד קטן טיפש ומשונה שמצייר ציורים מוזרים ומתרוצץ בשדה של הפרה כדי לעשות מעצמו כאילו גדול – מנסה להחביא כנופייה שלמה של פחדים קטנים ומטופשים שהתרוצצו כמו משוגעים בתוכו. לזלי היתה זאת שלקחה אותו ממרעה הפרות אל טרביתיה והפכה אותו למלך." בסופו של הספר ג'סי מבין איך הוא יכול להרחיב את גבולות עולמו הצר, לא רק בתוככי ממלכת טרביתיה שבנה עם לזלי, אלא מעבר לה – אולי בעזרת האמנות שלו? בוודאי בעזרתה אבל גם בעזרת הכאב הנורא שחווה.

וכאן כדאי לכם לסגת, אם אתם לא רוצים לדעת מה נטמן בסופה של היצירה הנפלאה הזאת ומעדיפים להסתפק בהבטחה שכדאי לקרוא אותה ולהמליץ לכל הילדים שאתם מכירים, בני 12-9. למרות הניקוד, ולמרות הדבר הזה הנורא, שככל הנראה הרחיק את ההוצאות מהספר עד כה. כי פטרסון לא הסתפקה רק בתיאור מדוקדק ונדיר של הסביבה שבה ג'סי חי, היא גם אילצה אותו – ואותנו – להתמודד עם מוות, ועוד מהסוג המקרי כל כך.

מתברר שהעלילה הדמיונית בספר צמחה מתוך מציאות איומה: ליסה, חברתו של דיויד, בנה של הסופרת, מתה בחופשת הקיץ שאחרי כיתה ב' ממכת ברק. בספר ג'סי לומד, כאמור, בכיתה ה', ומותה הפתאומי, הסתמי, של לזלי הוא תיאור מזוקק ועוצמתי של אובדן, שיש רק מעטים כמותו בספרות הילדים והנוער. קשה להיזכר במוות כזה, אלים וטיפשי ומיותר, שהחיים למרבה הצער מזמנים לנו לא מעט, אבל הספרות לגיל הזה נמנעת ממנו. דווקא בשל כך, ההתמודדות הנפשית והרגשית של ג'סי מיוחדת וחזקה כל כך. אל תירתעו ואל תרחיקו את ילדיכם מהספר המופתי הזה.

"ממלכת טרביתיה" מאת קתרין פטרסון. תרגמה: אלאונורה לב. סדרת "הרפתקה. הוצאת אוקיינוס ומודן