הפופולריות העצומה של המעשיות הקלאסיות בתרבות העכשווית עשויה להטעות. נדמה שאנחנו מכירים היטב את "כיפה אדומה" ו"היפהפייה הנרדמת" ו"שלגייה" ו"הדייג ודג הזהב". ראינו את ההצגה ואת הסרטים של דיסני, וברוב המקרים יש לנו גם אוסף אחד או שניים בבית. אבל "זאב, נסיכה ושבעה גמדים", שיצא בימים אלה בהוצאת מחברות לספרות, אינו אוסף ככל האוספים. לפני הכול, האוסף החדש אינו עיבוד או קיצור או עיוות של הגרסאות המקוריות, שכתבו יעקב ווילהלם גרים בגרמנית בין השנים 1815-1812 (הקובץ רואה אור לכבוד 200 שנה למעשיות). זהו תרגום מדויק ויפה להפליא של אחת המתרגמות הטובות ביותר הפועלות היום בישראל, ד"ר חנה לבנת, המכהנת כראש "מרכז ימימה לספרות ילדים ונוער" בבית ברל. לבנת תרגמה מהמקור הגרמני, ולפתע "היפהפייה הנרדמת" זוכה לאיכות פיוטית של ממש. הנה, למשל, כמה משפטים המתארים את הרגע שבו הארמון כולו נרדם: "נרדמו גם הסוסים שבאורווה, הכלבים שבחצר, היונים שעל הגג, הזבובים שעל הקיר; כן, האש שהבהבה באח כבתה ונרדמה אף היא, הבשר הפסיק להיצלות, והטבח, שממש באותו הרגע רצה למשוך בשערותיו של השוליה שלו על מעשה שטות שעשה, הניח לו פתאום ושקע בשינה. גם הרוח שככה, ואף עלה לא זע ולא נע על העצים שלפני הארמון".
אל התרגום הנהדר הזה נוספו הציורים של עפרה עמית, שכרגיל מציעה פרשנות אינטליגנטית ומקורית לטקסטים, פרשנות לא מתוקה או נדושה משום בחינה. הציורים אינם מתנחמדים או מתחנפים, ולכן לא יהיו קלים לעיכול בעיני כל ההורים, אך כשאני מעלעלת בספר הזה אני רואה בו כמה יצירות אמנות של ממש. למשל, הציור שבו עומדת היפהפייה הנרדמת גדולה ולבנה מעל האשה שנקמה על שלא הוזמנה לחגיגה; האשה שהסתננה אל הארמון ביום ההולדת של הנסיכה והעמידה פני אשה הטווה בפלך. האשה לבושה שחורים, לראשה מצנפת מחודדת כמצנפת ליצן ואפה ארוך כאפו של פינוקיו ואדום ושבור בקצה. הרקע של הציור אדום-דם ומזרה אימה, והנסיכה הצעירה, הלבנה, מושיטה את היד ותיכף היא נוגעת בפלך החד שיפיל תרדמה על הכול; מושיטה בתמימות, בקבלת הכול. או הציור שבו נראית אשתו החמדנית של הדייג כמלכה – במעשייה הנושאת כאן את השם "על הדייג ואשתו". האשה לבושה בשמלת קשקשים מזהב, והשמלה ענקית כמו היתה בשרו וגופו של הדג עצמו. על השמלה או בצדה נראה הדייג – קטן ועלוב אל מול חמדנותה (זו בהחלט אחת המעשיות הפחות אהובות עלי).
האחים גרים החלו לאסוף מעשיות ב-1806. הם היו אז בשנות ה-20 שלהם, ובניגוד לדעה הרווחת ערכו ושכתבו את הסיפורים כמה וכמה פעמים מאז ראתה אור הגרסה הראשונה ב-1812 בקובץ "סיפורי הילדים והבית". בספרה "מעשה ילדות – מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים" כותבת זהר שביט, כי מקובל לחשוב שהאחים גרים הלכו מכפר לכפר ברחבי גרמניה וכתבו בדייקנות את מעשיות העם שעברו מדור לדור על ידי כפריות זקנות. אבל המחקר הראה, שהאחים גרים לא אספו את הטקסטים בקרב פשוטי העם, אלא הזמינו את המספרים אל ביתם מקרב חוג חבריהם ומסביבת מגוריהם בקאסל – צעירים משכילים, בעיקר צעירות, מהמעמד הבינוני או הגבוה. המעשיות שנאספו סופרו בקרב משכילים יודעי ספר ונשענו על ספרות כתובה, ולבסוף נערכו ונכתבו מחדש על ידי האחים גרים, בהתאם לתפיסת עולמם ומידת כישרונם.
מתוך האוסף הגדול שלהם נבחרו לקובץ זה 12 מעשיות בלבד, שלא כולן מוכרות באותה המידה, בוודאי שלא בגרסאות אלה, שנצמדו למקור, ולא השמיטו או ייפו או קיצרו או עיוותו. בנוסף למעשיות שכבר הוזכרו, אפשר למצוא כאן גם את "המוזיקאים של תזמורת העיר ברמן", "הזאב ושבעת הגדיים הקטנים", "הנעליים השחוקות מריקודים" וכמה משלים וסיפורי מוסר. "סינדרלה" נעדרת מכאן, ולדברי עורכת הספר, מיכל פז-קלפ הדבר נעשה מתוך צער ולאחר לבטים רבים. החשש היה שהגרסה המקורית, הכוללת בין השאר קיצוץ רגליים, תרתיע הורים וילדים. בעיני, זה לא נורא. להיפך. דווקא הייתי שמחה אם מכל האוסף הגדול של האחים גרים היו נבחרות רק אלה שאינן מציגות נשים בגרסתן הנרפית, הצייתנית וחסרת האונים. מעשיות כמו "הנעליים השחוקות מריקודים", שבה חבורה של נסיכות מצליחה להערים על עולם גברי שלם ויוצאת כל לילה לרקוד, עד הסוף המר. זה אולי לא מאוד חינוכי, אבל הן לפחות נהנות.
"זאב, נסיכה ושבעה גמדים – תריסר מעשיות" מאת האחים גרים. איורים: עפרה עמית. מגרמנית: ד"ר חנה לבנת. הוצאת מחברות לספרות. לילדים מגן חובה ומעלה.
רונית רוקאס 